מריה מונטסורי לא המציאה שיטה אלא גילתה חוקיות אוניברסאלית:

 בכל ייצור אנושי שבא לעולם קיימות אותן כוחות נפלאות של התפתחות ולמידה.

חינוך על פי גישה זה מאפשרת מיצוי אינדיבידואלי מרבי של  כל ילד אך בלי לפגוע בקונטקסט החברתי ותרבותי שהוא חי בו.

 

ולכן גישה חינוכית זו כל כך רלוונטית לחברה הישראלית השסועה והרב-גונית.

חינוך בגיל הרך שמעצים את היכולות הכוללניות של כל אחד ולכן גם יכול לתת בסיס לדור הבא לקיום משותף.

(אפשר לקרוא לזה גם שלום...)

 

 

המשאב החשוב הנוסף הוא הטבע:

החברה המודרנית צריכה לשבור את הראש על איך להחזיר לילדים מרחבים טבעיים להתפתחות בריאה.

גנים בתפיסה שלנו יכללו פינת ליטוף בחצר, יחזיקו סוסי פוני, יטפלו בגינה חינוכית  או ישהו בצורה משמעותית במרחב טבעי תוך כדי חשיפה עמוקה ותיווך משכיל של דברים אלו.

 

רק ככה נוכל להמשיך להוביל את התקופה ולא להיות מובל על ידה...