ביום ההוא יהיה על מצילות הסוס קודש לה' (זכריה י"ד, כ')/ אריאלה בר
בס"ד
סוסים ליוו את האנושות משחר ההיסטוריה.
יופיים וכוחם נוצלו לפאר חצרות מלכים ולהכריע בשדות המלחמה.
המרחב המזרח תיכוני שהביא לעולם את מושגי החוק, את הכתב, והישגים תרבותיים מהותיים אחרים,
הוליד גם את הסוס המושלם מכולם- את הסוס הערבי שאצילותו וחוזקו הן מקור להשראה עד היום הזה
בעולם כולו.
היהדות הסתייגה מסוסים: כוח, יופי, פאר, עליונות, אותם סימל הסוס עמדו בניגוד חריף לשאיפה של היהדות לעדינות, צניעות, חסד וטוב.
ובמקום שהסוס הפך לחלק אינטגראלי של הנוף התרבותי של עמים רבים, לא השאיר הוא את חותמו על עם ישראל.
אז מנין הופיעו לפתע בנוף היהודי סוסים?! (כלומר : מה עושה חוות סוסים ביתיר?)
ישנה תשובה פשוטה אחת: לא נברא דבר שלא יכול להתקדש והסוס מהווה דוגמא מרתקת ליסוד מחשבתי זה של היהדות.
מאות ואלפי שנים חשבו רק על איך לשבור את רוח הסוס ולנצל את כוחו. המפגש האלים ושבירת הכלים מול הסוס הביא להגברה של תכונות שליליות אצל האדם: ברוטאליות, עליונות, גאוותנות, ואטימות, שמהם הסתייגה היהדות.
אך כשבמאה הקודמת הסוסים התרחקו משדות הקרב יחד עם התפתחות מדעי החברה והפסיכולוגיה,
החל מהפך בגישה והבנת הסוס.
מתחת לגודלו הפיזי התגלתה נפש עדינה ורגישה. ובמקום שנתנו לאותה נפש רגישה מרחב להתבטא - התגלה עולם מופלא של דו-שיח פורה שממנו יצא האדם טוב יותר.
במפגש החדש בין הסוס והאדם שהתאפיין בכבוד, הקשבה והבנה- התגלתה סגולתו המיוחדת של הסוס לחינוך למידות, בפיתוח יכולות חברתיות חשובות, ולעיצוב האישיות.
הסוס נשאר אך גישתנו אליו השתנתה בתכלית ולכן גם השפעתו עלינו.
סוף סוף הסוס היה יכול לתרום את תרומתו שהייתה חבויה בו מאות שנים, דווקא בתחום עידון נפש האדם.
ועכשיו, כשמתגלה שלסוס אופן מופלא ומיוחד להביא לדרך ארץ אז איך לא נמצא לו מקום בחיים של תורה?!
זאת הבנתי.
החווה של "עמותת תחיה" היא לא בית ספר לרכיבה שבה באים, רוכבים, משלמים והולכים.
אלא מקום לחינוך ופיתוח אישיותי בעזרת הסוס.
על-מנת להשיג מטרה זו, צריך לכלול היבטים רחבים כמו טיפול בסוס, מחויבות לעבודה, לקיחת אחריות, יחד עם מפגש רב-גוני וארוך טווח עם הסוסים.
אנחנו בתחילת דרכנו, אך בע"ה נגיע למיצוי הפוטנציאל החינוכי הטמון במפגש סוס-ילד.
בפעילות בחווה ניכרת העבודה החינוכית בשלושה תחומים עיקריים שאותם אציין בקצרה ושעל כל אחד מהם ניתן לכתוב מאמר בפני עצמו.
התחום הראשון מתייחס לעולם המידות, התחום השני להקניית הרגלי עבודה והשלישי- לבריאות הנפש והגוף.
- עולם המידות: מכיוון שהסוס משלב גודל וכוח פיזי עם נפש רגישה ואישיות משלו, הילד מאותגר בצורה לא שגרתית לעבוד על עצמו אם הוא רוצה להצליח לתקשר איתו: מצד אחד הוא נדרש להשתלט על אגרסיביות, כעס, להתגבר על תסכול, פחד וחוסר רצון. ומצד שני על הילד לפתח רגישות, יכולת למתן גבול ברור, מנהיגות, ביקורת עצמית דרך הסוס כראי, ריכוז, עקביות עדינות, תכנון סדר פעולות, הבנה של האחר ותשומת לב אליו ומציאת פתרונות לבעיות תקשורת.
- הקניית הרגלי עבודה: בחווה נחשף הילד לעולם של מחויבות בעבודה. הוא לומד לקחת אחריות על משימה, לבצע אותה באופן עקבי ועל הצד הטוב ביותר. הוא יתמודד עם מזג האוויר, חום, קור, רוח מה שיעצים אצלו תחושת יכולת וביטחון בעצמו. הוא יקבל מושגים של עבודת צוות ושיתוף פעולה, ויגיע לסיפוק פנימי על ידי ההתחייבות וההשקעה.
- בריאות הנפש והגוף כמובן מתייחס לרכיבה עצמה: פעילות גופנית לכל דבר המפתחת את שווי המשקל של הרוכב, את התנועה במרחב, וסנכרון תנועה ברכיבה. היא משפרת מאוד את השליטה על הגוף, את וויסות הכוח, מגבירה מודעות גופנית ואת יכולת ההרפיה. השילוב בין טונוס טוב ושחרור מאפשר לנוע עם הסוס ולתקשר איתו. אותה תנועה של "יחד" תגרום לרגעי אושר אמיתיים אצל הרוכב.
התנועה העוצמתית של הסוס מהווה דרך מושלמת לפירוק מתחים והחיוניות המרשימה היא מקור לאנרגיה חיובית חדשה.
מיותר להגיד שהיכולת לשלוט על חיה כה גדולה ויפה, תתרום את שלה לסיפוק הרוכב ולדימוי עצמי חיובי.
אך אותה תחושה של יכולת, שליטה, וכוח, שרוכב ירגיש על הסוס, תמיד תתורגם למחויבות כלפי הסוס
לדאגה לו ולצרכים שלו ולשאיפה בלתי נגמרת לשיפור התקשורת.
לא "תרגשו אותי, תעשו לי", אלא הנאה אמיתית שבאה בדרך של מחויבות, אחריות והבנה הדדית.
מונטוסורי
תחום נוסף שהעמותה מנסה לקדם:
חינוך פעוטים/ילדים על פי תורתה של מריה מונטסורי
בגישה חינוכית זו עיקרון אחד מוביל- ילדים באים לעולם עם כל התכונות הנפלאות: סקרנות ללמוד, עדינות, מודעות לעצמם ורצונם, חוש ליופי סדר וניקיון ועוד.
אם רק נצליח לשמר ולא לקלקל אותן תכונות בתחילת דרכם, נגלה פן חדש ונפלא ממש בהתפתחות בני אדם.
בחווה הוקם חדר מונטסורי, שם אערוך בע"ה מפגשים למי שמעוניין לשמוע על שיטת חינוך נפלאה זו,
שהישגיה מוכרים ומעורכים ברחבי העולם, אך בישראל עדיין לא מספיק.
גם פה יש חלום: להביא למעוניינים מורים של שיטה זו מחו"ל כדי לתת לנו הכשרה יסודית.
שיטת מונטסורי יכולה לתרום לכל משפחה, גן, בית ספר, למערך שיעורי הבית, לתמיכה בקשיי למידה, ולכל עדה ורובד באוכלוסיה בלי תלות ברקע התרבותי ויחד עם הסוס- השמיים יהיו הגבול!
ילד באשר הוא ילד יזכה למימוש מלוא הפוטנציאל האישי שלו הן בפן האינטלקטואלי הלימודי, אך יותר חשוב גם בתחום החברתי אישיותי.
החוגים והרכיבה הטיפולית בחוות תחיה
לאור האמור לעייל ברור שכל מפגש עם הסוס הוא בעל ערך חינוכי/טיפולי. בכל סיטואציה סביב ועל הסוס אנחנו יכולים לשפר תפקודים ולהקטין ליקוים ובדיוק עניין זה הופך את התחום של הרכיבה למיוחד כל כך. רכיבה היא טיפולית במהותה. לכל אחד מאיתנו, לכל אחד בתחום וברמה שלו.
כל החוגים משלבים עבודה, לימוד תיאורטי ורכיבה ביחד. במיוחד בגילאים הצעירים חשוב העניין מאוד.
מסתבר שדווקא בגיל הגן מושגים של חריצות, התמדה, עבודה, סקרנות ללמוד, השקעה ומאמץ באים באופן טבעי.
ההתלהבות והנכונות לעבוד לא פחות קטנה מאשר לרכב, והרעיון הוא לשמר את אותה נכונות טבעית ולפתח אותה.
מתן אחריות גם הוא עיקרון חשוב, ובחווה אני שואפת לשילוב החניכים בדברים האמיתיים והנחוצים לתפעול של החווה.
חשוב להבין שהפעילות בחווה אמורה להיות פעילות של זמן ממושך.
לא עניין של 10 מפגשים ו"הבנו את הפרינציפ" אלא דרך חינוך ממושכת שמתחילה בגיל הגן ומלווה את הילד עד כיתה ו'-ז'. דווקא בשנים אלו הילד פנוי, מתלהב, ובו כל התכונות הנפלאות שרק צריך לשמר ולפתח. הצוות בהחלט רואה את עצמו בתפקיד חינוכי, ואנחנו מנסים להבין יחד עם הילדים ולשקף להם דברים שקורים הן עם הסוס והן באינטראקציה עם ילדים אחרים.